עששת היא מחלה זיהומית הגורמת להרס הרקמות הקשות והרכות של השן. מדובר במחלה הנפוצה ביותר בעולם ועם זאת מחלה הניתנת למניעה כמעט לחלוטין.
העששת עלולה לגרום לאי-נוחות, כאב, הפרעה בתפקוד השיניים בתחומי הלעיסה והדיבור ובאסתטיקה של החיוך והפנים.
כיצד נגרמת עששת?
בפה של כל אחד מאיתנו מתקיימים באופן טבעי חיידקים. כאשר העומס החיידקי גדל באזורים שאינם עוברים ניקוי באופן קבוע, מתקיימת הצטברות של חיידקים. בדרך כלל, באזורים אלו קשה יותר גם לנקות מזון. שאריות מזון אלו מהוות מצע לחיידקים, שכתוצאה מצריכת מזון זו מייצרים חומצה הממיסה את חומר השן ומפרקת אותו.
קיימים מספר גורמים החופפים ביניהם ויכולים לגרום לעששת.
חיידקים – רובד החיידקים הצמוד לשיניים, פלאק.
סביבת הפה – שכבות השן השונות ורמת עמידותן לחומצה, הרוק ותכונותיו.
מזון – מזון עשיר בסוכרים ודביק נצמד לשיניים ומהווה מאגר לחיידקים.
זמן – קיום שלושת הגורמים הנ״ל במקביל ולאורך זמן יגרמו לעששת בסופו של דבר.
כיצד מזהים עששת בילדים?
עששת בילדים מתפתחת בשני משטחים עיקריים של השניים. המשותף להם – שאת שניהם קשה לנקות.
עששת בחריצים של המשטח הלועס ניתן לזהות בדרך כלל על ידי כתמים חומים בתוך החריצים של השן. בחריצים אלו נאגר מזון שנלעס ולא מתנקה, לעיתים אפילו בזמן צחצוח שיניים, שכן סיבי המברשת עבים יותר מחריצים אלו. באזורים אלו מתחילה התמוססות של זגוגית השן (שכבת האמייל, השכבה החיצונית ביותר של השן) עד כדי חדירה לאזורים הפנימיים יותר של השן – שכבת הדנטין והמוך – שורש השן. חדירה של חיידקים לאיזורים אלו עלולה לגרום לאי נוחות בזמן אכילת מזון חם או קור, מתוק, קשה ובמצבים קשים – לכאבים ספונטניים.
סוג המשטח השני בו נפוצה העששת הוא במשטחים המשיקים בין השיניים – אזורי המגע. תחת אזורי המגע מצטבר מזון וחיידקים שגורמים לעששת ולתהליך הדומה לזה שתואר כנ״ל. עששת מסוג זה לעיתים רבות אינה נראית לעין אלא רק בצילום רנטגני כנראה בצילום מטה. לכן גם אם לא רואים עששת בבדיקה בפה, זה לא אומר שאין עששת!!
אז אחרי שלמדנו מהי עששת בילדים, וגילינו שאפשר למנוע אותה, איך עושים זאת?
חשיפה לפלואוריד
יון הפלואוריד התגלה במחקרים מדעיים כחומר שיכול לחדור לתוך מבנה השן, לחזק אותו ולהגדיל את עמידותו בפני חומצה. צחצוח שיניים מדי בוקר וערב עם משחת שיניים המכילה פלואוריד יכולה לתרום במספר דרכים למניעת עששת: הורדת העומס החיידקי בפה על ידי שמירה על היגיינה נאותה והסרת רובד פלאק שנדבק לשיניים באופן טבעי, חשיפה לפלואוריד שמגדיל את עמידות האמייל לחומצה שיוצרים החיידקים, שמירה על פה רענן וחינוך הילד ליצירת הרגל חשוב לאורך זמן, אותו ימשיך לאורך חייו.
מתי מתחילים לצחצח שיניים? החל מבקיעת השן הראשונה לחלל הפה. מגע עדין ברקמת החניכיים יסיר גם ממנה שכבת מזהמים, ולכן בעת הצחצוח נקפיד לעבור גם עליהם. יש לצחצח שיניים בידיים נקיות.
מדוע חשוב להתחיל צחצוח בגיל כה צעיר? מעבר לעובדה שאנחנו מעוניינים למנוע עששת ולסגל לילד הרגל בריא של צחצוח שיניים באופן קבוע, תחושת המגע הראשונית של הילד בפה ובשיניו צריכה להיעשות במקום בטוח עבורו. כשילד מורגל מהבית למגע ולתחושות באזור הפה על ידי הוריו מדי בוקר וערב, הוא יחוש פחות רתיעה כאשר רופא השיניים יבדוק את שיניו.
באיזו מברשת שיניים משתמשים? לפעוטות ניתן להשתמש תחילה באצבעון, פד גאזה, או במברשת המתאימה לגילאים עד גיל 3. החל מגיל 3, מומלץ להתחיל להשתמש במברשת חשמלית המתאימה לילדים. מגיל 6 ומעלה יש לעבור למברשת שיניים המתאימה למבוגרים.
באיזו משחת שיניים משתמשים? חשיפה ביתר לפלואוריד אינה בריאה לגוף ולכן משרד הבריאות ממליץ על שימוש במשחה מותאמת לגיל הילד ובכמות משחה מתאימה לגיל הילד. עם זאת חשוב לדעת כי הגבול הבריא העליון לחשיפה לפלואוריד הינו גבוה יחסית, ולכן אין לחשוש משימוש יומיומי בו.
בגילאים 0-2 – צחצוח במשחה המכילה כ-1000ppm פלואוריד, בכמות של גרגר אורז.
בגילאים 2-6 – צחצוח במשחה המכילה כ-1000ppm פלואוריד, בכמות של גרגר אפונה.
בגילאים 6 ומעלה ומבוגרים – צחצוח במשחה המכילה כ-1450ppm פלואוריד.
מה עושים אם הילד מסרב לשתף פעולה בצחצוח? יש להתייעץ עם רופא השיניים על האופן הנכון – כיצד מצחצחים בילד שמסרב וכיצד לסייע לילד שמשתף פעולה.
עד איזה גיל יש לסייע לילדים לצחצח? כשם שילדים מתקשים לבצע פעולות מוטוריות מדויקות עד גיל מבוגר, כך גם צחצוח שיניים איכותי עלול להיות מאתגר עבורם. על כן יש לסייע לילד לצחצח עד גיל 8, כאשר עם הזמן ניתנת יותר עצמאות לילד והסיוע יתבצע רק בסיום הצחצוח.
במרפאת השיניים בכל בדיקה שגרתית נבדקת הערכת סיכון לעששת – נבדקים אספקטים שונים כגון צחצוח שיניים במשחה מותאמת גיל, תזונה, איכות רוק ונטייה לעששת. במידה ונמצא כי הילד בסיכון גבוה לעששת קיימת אפשרות להנחת פלואוריד באופן מרפאתי. המשחה מונחת על השיניים, נדבקת ויוצרת שחרור של פלואוריד בריכוז גבוה לאורך זמן.
שימוש בחוט דנטלי – על מנת למנוע עששת במשטחים המשיקים של השיניים יש להתחיל שימוש בחוט דנטלי מרגע היצמדות השיניים, בדרך כלל סביב גיל 3 וחצי. פלאקר – חוט דנטלי המוחזק על ידי קיסם פלסטיק, הינו פשוט יותר לשימוש בילדים.
איטום חריצים
החל מגיל 6 מתחילות לבקוע השיניים הקבועות הראשונות, וביניהן החותכות העליונות והתחתונות שמחליפות את השיניים הנשירות, וארבעת הטוחנות הקבועות הראשונות, שבוקעות מאחורי הטוחנות הנשירות האחרונות בקשת השיניים. הטוחנות הקבועות הראשונות נחשבות לשיניים בסיכון גבוה לעששת חריצים – משום שהחריצים שלהן עמוקים יותר מאשר בשיניים הנשירות ובשלב זה צחצוח השיניים אינו איכותי מספיק.
על מנת למנוע עששת חריצים בשיניים אלו, מומלץ על ביצוע איטום חריצים בשיניים אלו. מדובר בטיפול מניעתי בלבד, שאינו גורם לנזק לשיניים, במהלכו מבוצע ניקוי של החריץ ואטימתו על ידי ציפוי פולימרי בצבע לבן. בסיום התהליך פחות אוכל נאסף בחריצים האטומים וקיימת פחות חשיפה לחיידקים באזורים אותם קשה לנקות. מדובר בתהליך פשוט המבוצע במרפאה על ידי הרופא ואינו דורש אלחוש מקומי. בתמונה מטה נראית השן לפני ולאחר איטום חריצים.
תזונה נכונה
לתזונה נכונה ובריאה השפעה משמעותית על התפתחות והתקדמות עששת בשיני הילד ולתחומים אחרים הנוגעים לבריאותו. הקפדה על תזונה בריאה המכילה פחות סוכרים ומזונות דביקים כגון טופי, ממתקי גומי, קורנפלקס, עוגיות אוראו וכדומה, עשויה למנוע עששת במידה רבה.
יש להרגיל בשתיית מים בלבד ולהימנע מצריכת משקאות מתוקים וביניהם גם שוקו וויטמינצ׳יק. שתיית מים מספקת משפרת את איכות הרוק, שוטפת את הפה ועוזרת בהורדת רמת החומציות בפה שגורמת לפירוק חומר השן ולעששת.
הנקה לילית מסוכנת כפליים! היא חושפת את הילד לסוכר מחלב האם ובדרך כלל לא מבוצע ניקוי של השיניים לאחר ההאכלה. הסוכר נותר על השיניים, יחד עם חיידקים הנמצאים בפה הפעוט. במהלך השינה זרימת הרוק פוחתת משמעותית ובפה מתקיימים תנאים להתפתחות עששת לאורך שעות רבות מדי לילה. חשוב להקפיד על ניקוי השיניים לאחר סיום ההנקה באמצעות גאזה על אצבע נקייה ומומלץ להפסיק הרגל זה מוקדם ככל הניתן.
